היי חברים!
בימים האחרונים, כל פעם שאני כותב את הפוסט היומי אני מרגיש כאילו עשיתי את זה כבר. האירועים מוכרים לי יותר, מרגיש לי כאילו כתבתי עליהם כבר. זה בלבל אותי קצת, וגם הפחיד אותי קצת, כי פחדתי שאני מתבלבל בתאריכים וחוזר על עצמי סתם, שאני מבלבל אתכם, או שאני פשוט משתגע ומאבד את זה.
ואז נזכרתי. למרות שבלוג קיים רק כחודש, דף הפייסבוק קיים קצת לפניו. עם זה, התחביב של לכתוב דברים היסטוריים בפייסבוק לא החל עם פתיחת דף הפייסבוק, אלא לפני כן - לפני פחות או יותר שנה. לצערי אני לא באמת יכול לכתוב היום לפני שנה, כי אני לא יודע מה היום המדויק בו התחלתי, אבל משמח אותי שהצלחתי להחזיק בתחביב הזה כשנה. אני מקווה שאתם נהנים מהתחביב שלי.
אז הנה, בפרץ נוסטלגי שלי עם עצמי, החלטתי להביא את מה שכתבתי בדיוק לפני שנה בפרופיל שלי (עם קצת עריכה) ואל תשכחו להוסיף שנה לכל שנה שכתובה -
היום לפני 70 שנים נולד ג'ימי (מרשל) הנדריקס. אני מקווה שהוא לא קיבל כאפת שטות מאחד, ברוס (ג'ון פאן) לי, שנולד היום שנתיים לפניו.
אבל היום , לפני 34 שנים, גם נרצח אחד, הארווי מילק. מילק היה ההומוסקסואל המוצהר הראשון שנבחר לכהן כחבר בעיריית סן פרנסיסקו. הוא היה ממובילי המאבק ביוזמת בריגס שנועדה לפטר הומואים ולסביות העוסקים בהוראה בבתי הספר הציבוריים.
רוצחו, דן וייט, היה חבר מועצת העירייה לשעבר שתמך בהגבלות על הומוסקסואלים במערכת החינוך. הוא התפטר, אך ראש העיר, בעידודו של מילק, סירב להחזירו שביקש. וייט נכנס ללשכת ראש העיר, חמוש באקדח, וירה בו. משם הלך ללשכתו של מילק וירה גם בו.
חבר המושבעים, בהם לא היו בני מיעוטים או אנשים שציינו יחס חיובי לזכויות ההומוסקסואלים, הרשיע את וייט בהריגה והוא ושוחרר על תנאי כעבור חמש שנים וחצי. כשנה וחצי לאחר שחרורו, התאבד.
לאחר הכרעת הדין פרצו "מהומות ליל וייט" - מפגינים מול העירייה קראו לצדק וכמה מקהילת הלהט"ב ותומכיהם פרצו לבניין והציתו אותו. במהומות, שעברו בינתיים לאזורים שונים בעיר, נפצעו כ-160 בני אדם.
על כן אני קורא לכל חברי הערסים ששונאים "עומואים" ומתים לפרק אותם מכות (אם יש לי חברים כאלה) – לא כל העומואים הם ג'ימי הנדריקס ורוצים לעשות אהבה ולא מלחמה. חלקם, מסתבר, ברוס לי.
את הסרטון החלפתי כי לא כנראה הסירו את הסרטון ששמתי לפני שנה מיוטיוב, אז קבלו שיר אחר שמתאים -
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה