יום ראשון, 26 בינואר 2014

26.1-1.2

הי חברים! שבוע טוב! איך עברה השבת? טוב? אני שמח לשמוע...

השבוע אתחיל את הפוסט דווקא מיום שני. למי שלא יודע, ביום שני (מחר) אנחנו מציינים את יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה, בגלל שביום שני לפני 69 שנים, בשנת 1945, שחררו חיילי ברית המועצות את מחנות הריכוז וההשמדה אושוויץ ובירקנאו. במחנה אושוויץ I נרצחו עד שחרור המחנה כ-75,000 אינטלקטואלים פולנים וכ-15,000 שבויי מלחמה סובייטים. באושוויץ II (בירקנאו) - כ-1,100,000 יהודים וכ-22,000 צוענים. מחנה אושוויץ III היה מחנה עבודה. 
שפירו ואשתו בערוב ימיהם. מקור: CICERO.

מי שעמד בראש המשחררים היה אנטולי פאבלוביץ' שפירו, קצין יהודי בצבא האדום שהגיע לתפקיד מפקד גדוד בחטיבת החי"ר 100, גדוד שעמד בחוד החנית של מבצע ויסלה-אודר, מבצע ההתקפה של הצבא האדום בפולין. 

לאחר שחבלני הגדוד הצליחו לפרק את המוקשים בשביל הגישה לאושוויץ, צעד שפירו אל ראש חייליו ופתח את שערי המחנה. בראיון שנתן 60 שנים אחרי שחרור המחנות, אמר שפירו: "הדבר הראשון שראיתי היה קבוצה של אנשים שעמדו בחוץ, בשלג, ונראו כמו שלדים, הלובשים מדי אסירים וסחבות על רגליהם במקום נעליים. הם היו כלכך חלשים עד כדי כך שלא יכלו להפנות את ראשם. אמרנו להם: "הצבא האדום הגיע לשחרר אתכם". הם לא האמינו לנו בהתחלה. הם התקרבו אלינו ונגעו בנו כדי לראות שזה אמיתי".

אני מעוניין להישאר בתחום של הסובייטים, גרמניה הנאצית (מותר לכתוב נאצים בהקשר הזה, נכון?) אז אדלג קצת ואקפוץ קצת - שימו חגורות בטיחות ותישארו איתי:

מיום שני אני מעוניין לקפוץ ליום חמישי, ולחזור 12 שנים אחורה, לשנת 1933, אז הושבע אדולף היטלר לקנצלר גרמניה. 6 שנים אחר כך, בשנת 1939, נשא היטלר נאום לרגל יום השנה לעלייתו לשלטון, בו אמר שאם תפרוץ מלחמה, ייכחד הגזע היהודי באירופה.

'וילהלם-גוסטלוף'. מקור: NDR.
באותו יום בשנת 1945, הפציצה צוללת סובייטית את האוניה 'וילהלם גוסטלוף' ששטה בים הבלטי כחלק ממבצע "חניבעל" בו ניסו לחלץ את אנשי הצי הגרמני מפרוסיה המכותרת על ידי הצבא האדום. רישומי האוניה העידו כי על סיפונה נמצאים 6,050 בני אדם, אך מספר זה לא כולל את הפליטים הרבים שעלו על סיפונה מבלי להירשם, ויש הערכה שעל סיפון האוניה היו סך הכל 9,343 בני אדם. כולם טבעו ומתו.

אני יודע שנקמה זה לא טוב, אבל לא אכפת לי. שימותו. אפשר אפילו לסגור עוד מעגל קטן יהודי-נאצי: האוניה נקראה על שמו של וילהלם גוסטלוף, מי שהיה המייסד והמנהיג של סניף המפלגה הנאצית בשוויץ, ונורה למוות בשנת 1936 (אין קשר לשבוע הזה ספציפית) על ידי דוד פרנקפורטר, סטודנט יהודי. אם לחבר קצת לאקטואליה, גוסטלוף פעל רבות כדי להפוך את דאבוס (כן כן, איפה שהיום כל שועי עולם נמצאים) למרכז הנאציזם בשוויץ. בשורה התחתונה, למרות כל הניסיונות, הגזע היהודי באירופה הצליח לשרוד. היטלר עצמו קצת פחות הצליח.

ונישאר עם אמא רוסיה. ביום שישי, 45 שנים אחרי הטבעת 'וילהלם גוסטהוף' ושחרור המחנות באושוויץ, נפתח הסניף הראשון של מקדונלד'ס במוסקבה. בתיאבון.




יום ראשון, 19 בינואר 2014

19-25.1

הי לכולם!

אני רוצה להתחיל את הפוסט במשהו שאותי באופן אישי  מאוד מעניין. היום לפני שנתיים (2012) סגרה הבולשת האמריקאית את אתר שיתוף הקבצים MegaUpload בשל הפרת זכויות יוצרים בשווי 500 מיליון דולר.

על פניו, נשמע שזה הדבר הנכון לעשות, לא? יש אולפנים, אמנים, במאים וזמרים שעובדים קשה בשביל להוציא סרטים חדשים ושירים חדשים ומגיע להם כסף על זה, נכון? ולא יפה לגנוב למישהו את הפרנסה...

מצד שני, מחקר שנערך במכון לאסטרטגיה, טכנולוגיה וארגון במינכן, בשיתוף עם המחלקה לחדשנות וכלכלה ארגונית בבית הספר לעסקים בקופנהגן והמכון למחקר כלכלי באוניברסיטת מינכן, בחן במשך כמה שנים את ההכנסות מכירת כרטיסים לסרטים שונים. המחקר גילה כי רק אולפני הסרטים הגדולים הרוויחו מסגירת אתר שיתוף הקבצים.

אולפני הסרטים הבינוניים והקטנים רק הפסידו כספים מסגירת האתר. שוב פעם, כמו שאנחנו רואים שוב ושוב ושוב – הדגים הגדולים עושים מעל ומעבר כדי לאכול את הדגים הקטנים. כמו שאיקאה הורגת את הנגרים הוותיקים, כמו שהסופרים הורגים את המכולות השכונתיות וכמו שהטייקונים רומסים את כולנו.
הרשויות בארצות הברית פועלות לבקשת האולפנים הגדולים והעשירים. מקור: Wired.
ומארצות הברית נעבור ללבנון, בה ביום שני, 36 שנים לפני סגירת אתר שיתוף הקבצים (1976), נכנסו אנשי אש"פ לעיירה דאמור ורצחו שם בין 200 ל-600 נוצרים, רובם לא חמושים. בשבוע שעבר, עם מותו של שרון, עלו כלפיו הרבה אצבעות מאשימות על מעורבותו בטבח בסברה ושתילא. לא נעים לומר, אבל היו מספיק אירועי טבח בלבנון שלא קשורים בכלל לישראל או לכיבוש הישראלי בלבנון בין השנים 1982-2000.

מגדל שלום בשלבי בנייה. מקור: Nrg.
ביום שלישי, 11 שנים לפני הטבח בדאמור (1965) נחנך בתל אביב מגדל שלום מאיר, ש-34 קומותיו וגובהו, 120 מטרים, הפכו אותו מיידית לגורד השחקים הגבוה ביותר בישראל, במזרח התיכון, באסיה, באפריקה ובאוקיניה. מגדל שלום מאיר הוא היחיד בארץ שתוכנן כך שיתאים לתחנת הרכבת התחתית של תל-אביב שצפויה להיחפר בכל רגע (שימו לב שוב לתאריך חנוכת המגדל). אני לא יודע מה אתכם, אבל בעבורי מגדל שלום, או "כלבו שלום" כמו שאני רגיל לקרוא לו, הוא פיסת נוסטלגיה. כשהייתי ילד, הייתי הולך עם המשפחה שלי לפארק שעשועים שהיה למעלה ולמוזיאון השעווה. אני באמת לא חושב שאשכח אי-פעם את הדוכן של רובי האוויר, ואת המכוניות על שלט-רחוק שהיו שם (הייתה גם מן רכבת הרים קטנה כזאת, אבל אני מפחד מרכבות הרים, אז לא עליתי עליה מעולם).

מיום שלישי הרשו לי לקפוץ ישר ליום שישי, בו קרו שני דברים די קשורים האחד לשני. הראשון, 32 שנים לפני חנוכת מגדל שלום מאיר (1933), נפתח המוזיאון היהודי בברלין. היום הוא כבר במשכנו החדש, אבל אני ממליץ לכל מי שמוצא את עצמו בברלין – בקרו בו! הוא מוזיאון מעולה ומעניין – בהחלט אחד הטובים שהייתי בו בחיי.

6 שנים אחר-כך (1939) הקימה גרמניה את "הרשות המרכזית של הרייך להגירת יהודים", שנועדה לגרום לכל היהודים לעזוב את גרמניה. אם לומר את האמת, ככל שאני חושב על זה יותר, למרות שכל הזמן אומרים לנו שהלקח העיקרי של השואה הוא הצורך במדינה חזקה (למרות שלמעשה אין קשר אמיתי – המדינה הוקמה כמה שנים אחרי סיום שואת יהודי אירופה ואי אפשר להגיד שמדינת ישראל הובילה לסיום השואה), אני חושב יותר ויותר שהלקח האמיתי הוא: כשלא טוב לך, תפוס את הרגליים ותברח.

ובשבת נגיד כולנו חג שמח לדרוזים שחוגגים את חג הנביא אלח'דר, הלא הוא אליהו הנביא.

ולימי הולדת: השבוע חוגגים שר החינוך שלנו, הרב שי פירון. זוכה פרס נובל לכימיה ומתמודד לנשיאות, פרופ' דן שכטמן, הזמר ניסים גרמה ועוד אחד, שיש לי סיפור קצרצר לגביו:

עבדתי כמה חודשים בחומוסיה בירושלים. בערב שבת אחד, היינו אני, עוד עובדת, ושלושה צעירים (בני 25 +, לדעתי) שישבו ואכלו על הבר. בשלב מסויים המוזיקה שיעממה אותנו אז הלכתי למחשב להחליף אותה. שאלתי בקול ובציניות "מה נשים? אולי... שלמה יידוב?"
"כן, הוא מעולה!, אבל תשים את 'קצת אחרת' משנת 1974" אמרו.

הצצתי ונפגעתי. אלבום מעולה. אז השבוע גם שלמה יידוב חוגג. מזל טוב איש מוכשר.

יום ראשון, 12 בינואר 2014

12-18.1

הי כולם! שבוע טוב!

ח"כ חמאד אבו-רביעה. מקור: ויקיפדיה.

אני רוצה להתחיל את השבוע דווקא אתמול - אתמול נפטר ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, אבל אני מאמין שכולכם יודעים מזה וכולכם שמעתם על זה. מה שכן, אם כבר מדברים על פוליטיקאים אני רוצה להמשיך עם חבר הכנסת חמאד אבו-רביעה.

אבו-רביעה הקים בזמן הכנסת השמינית את הרשימה הערבית המאוחדת (לא רע"מ של היום), וכיהן מטעמה בכנסת התשיעית. הוא נכנס לכנסת בהסכם רוטציה שהיה במפלגה - מי שהיה לפניו ברשימה, סיף אל-דין אל-זועבי, התפטר לאחר שנת כהונה כחלק מהסבב. שיח' ג'בר מועדי דרש גם מאבו-רביעה להתפטר, כחלק מהסבב, אך הוא סרב.

כאשר היה בירושלים, שהה אבו-רביעה במלון "הולילנד". היום לפני 32 שנים, בשנת 1981, הגיעה אבו-רביעה למלון והחנה את רכבו. בעודו ישוב ברכב, נפתחה עליו אש. 4 קליעים פגעו בראשו והוא הלך לעולמו בו במקום. היורים היו בניו של מועדי. 

לא בגד. אורי אילן. מקור: ויקיפדיה.
ביום שני, 26 שנים לפני רצח חבר הכנסת אבו-רביעה (שנת 1955) התאבד בשבי הסורי החייל אורי אילן. אילן, חייל גולני, הצטרף למבצע "צרצר" שמטרתו הייתה להחזיר מתקן ציטוט שהיה בגולן. החיילים שהשתתפו נפלו בשבי. לאחר שגופתו הוחזרה לישראל, נמצא פתק מוסתר בכיסיו בו נכתב: "לא בגדתי. התאבדתי". בהלוויתו קרא משה דיין, שהיה הרמטכ"ל, מן הפתק, אך השמיט את המילה "התאבדתי".


ו... כמה פעמים הזהירו אותנו שמתוק זה לא בריא לשיניים? אז מסתבר שזה הרבה יותר מסוכן ממה שחשבנו עד כה. ביום רביעי בשנת 1919, 36 שנים לפני לפני שאילן שם קץ לחייו ולא בגד, התפוצץ מיכל דבשה (מולסה), חומר שהיה הממתיק העיקרי בתעשייה בארצות הברית בזמנו. במיכל היו 9,500,000 ליטרים של דבשה. הפיצוץ היה כה עד עד שרכבת שעברה במקום ירדה מהפסים וכמה בניינים קרסו. גל דבשה של כמה מטרים פרץ במהירות של כ-50 קמ"ש. 21 בני אדם טבעו, התבשלו ונחנקו בשל הגל המהביל.


29 שנים ועוד יום אחר כך, בשנת 1948, יצאו 35 לוחמים, רובם סטודנטים, מבית הכרם אל הר-טוב במשאית, שם הם חומשו ובשעה 23:00 יצאו רגלית לכיוון ישובי גוש עציון הנצורים. במהלך מסעם זוהו הלוחמים על ידי שתי נשים ערביות שרצו אל הכפר והזעיקו תגבורת. בסופו של דבר היו הלוחמים מוקפים בכ-2,000 לוחמים ערבים שהרגו אותם עד האחרון שבהם. גופות ההרוגים הובאו לקבורה בהר הרצל, אך היתה בעיה - לא היה ניתן לזהות 12 גופות. בשל כך פנו אל הרב אריה לוין בבקשה שיערוך טקס שנקרא "גורל הגר"א" - פותחים ספר תנ"ך עתיק, ובכל פעם שפותחים אותו, מעידה מילה מסויימת או משפט מסויים בעמוד בו פתחו את התנ"ך על החלל, וכך זיהו את 12 הגופות. 


ראול ולנברג. מקור: ויקיפדיה.
ביום שישי 43 שנים אחר כך, בשנת 1991, החלו כוחות קואליציה בראשות ארצות הברית לפלוש לעיראק במבצע "סופה במדבר" כדי להוציא את עירק מכווית וכמובן לשמור על האינטרסים של המערב. בתגובה שיגרה עירק 8 טילי סקאד לעבר ישראל. 


נחש צפע.


וביום חמישי נציין, יחד עם האו"ם את "יום מצילי האנושות", שמצויין ביום זה בשל יום השנה להיעלמות ראול ולנברג, שהיה אחד מחסידי אומות העולם הידועים ביותר. ולנברג, שכיהן כשגריר שוודיה בהונגריה, הנפיק דרכונים שוודים רבים ליהודים וסייע להם להימלט מהמדינה, הקים רשת של בתי מחסה בחסות שוודיה ופעל רבות למניעת גירושם של יהודים אל מחנות ההשמדה. בסוף המלחמה הוא נפל בשבי של ברית המועצות ושם נעלמו עקבותיו. 





יום שני, 6 בינואר 2014

5-11.1

רינג רינג
-הלו?
-שלום!
-מי זה?
-מדבר ג'ון מתאגיד המים. יש לך מים בברז?
-שנייה אני אבדוק... כן! יש לי מים בברז!
-ומה רצית שיהיה לך? קולה?

היום לפני 87 שנים, בשנת 1927, התרחשה שיחת הטלפון הבין-לאומית הראשונה, מניו-יורק ללונדון.


22 שנים אחר-כך, בשנת 1949, קיבלה לונדון עוד שיחת טלפון - חמישה מטוסים בריטיים הופלו על ידי צה"ל. הטייסים הבריטים שהמריאו ממצרים, קיבלו הוראות מדויקות: עליכם לאסוף מידע מודיעיני ואסור לכם לחצות את הגבול עם ישראל, אבל אם זה יקרה בטעות - זה יהיה מאוד משמח. כאשר חצו "בטעות" את גבול ישראל, ראו עשן מיתמר - מדובר היה ברכבים שרופים. מה שהבריטים לא ידעו שכמה דקות לפני שהם הגיעו, תקפו ספיטפיירים מצריים את השיירה, ולכן העשן המיתמר. הכוחות הישראלים ראו את הבריטים, טעו לחשוב שאלה המצרים באים לסיים את העבודה - וירו בהם. מטוס אחד נפל במקום, והשני הצליח לחזור לגבול מצרים ושם נפל. שני מטוסים של חיל האוויר הישראלי, שהוטסו בידי טייסי חוץ (קנדי ואמריקני) זיהו את שני מטוסים בריטיים נוספים שהיו שם לחיפוי וטעו גם הם לחשוב שמדובר במטוסים מצריים - וירו בהם. שני מטוסים נוספים נפלו.

כאשר ראו הבריטים שמטוסיהם לא שבים, הוציאו מטס נוסף בשעות הצהריים בשביל לחפש אותם. המטס הזה נתקל במטס של 4 מטוסים בפיקודו של עזר ויצמן והחל עוד קרב. מטוס בריטי נוסף הופל.

ביום חמישי, 19 שנים אחרי תקרית ישראל-בריטניה, בשנת 1968, יצאה מנמל פורטסמות' באנגליה הצוללת אח"י דקר לכיוון נמל חיפה. 16 ימים אחרי שהפליגה- אבד הקשר עמה והיא טבעה. כל 69 אנשי צוותה טבעו יחד עמה. במאי 1999 נמצאו שרידי הצוללת בעומק 3 ק"מ, בנתיב השיט שלה, כ-500 ק"מ מחיפה. 


26 שנים לאחר מכן, בשנת 1994, נכנסו שני צעירים בני-טובים למונית באזור המלונות בהרצליה פיתוח. בשלב מסוים בנסיעה, בלי שום סיבה הגיונית, אחד מהם ירה באקדח שהיה ברשותו שישה כדורים בגב הנהג, דרק רוט,  ורצח אותו. השניים, משה בן-איבגי וארבל אלוני, נתפסו ונאסרו. באחת מהחופשות שלהם שדדו מכולת. אלוני התחתן עם סטודנטית שבאה לבקר אותו בכלא, ובן-איבגי ברח לחו"ל. בשנה שעברה הוסגר לישראל וירצה 5 שנות מאסר על השוד שביצע. 

בני טובים.

תרשו לי לחזור קצת אחורה, אם כבר היינו בים. ביום שישי, 7 שנים לפני הפלגתה של אח"י דקר, בשנת 1961, ספינת המעפילים "אגוז" שעל סיפונה 44 עולים ממרוקו, אלחוטן ישראלי ו-4 אנשי צוות ספרדים. רק שלושה מאנשי הצוות הספרדים שרדו בטביעה.