9-15.3

הי חברים, לא פרסמתי פה המון זמן.

האמת שפשוט לא היה לי כח, אז אני מקווה שהתגעגעתם.

תרשו לי להתחיל ביום שני, לפני 65 שנים (1949) באילת, אז הונף דגל הדיו לאחר כיבוש מבנה משטרת אום רשרש בתום מבצע עובדה לכיבוש הנגב. משום מה תמיד מדברים על מי אותם אנשים שנראים בתמונה ועל הסמליות של הדבר הזה, אבל אני חושב שהסיפור מאחורי הדגל הזה הוא אחר. מפקד חטיבת הנגב, נחום שריד, ראה שאין לחטיבה דגל ישראל, אז הוא הורה לקצין הקשר להכין אחד. כמובן שקצין הקשר לא עשה זאת בעצמו, אלא הורה לפקידה החטיבתית לעשות זאת. הפקידה, פועה הראל, ציירה את הדגל בידיה בעזרת דיו. אתם יודעים מה אומרים – מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה שעושה בעבורו את כל העבודה השחורה.

 

דגל הדיו. ממש איוו רשרש. 

מאילת נעבור ליפן ומיום שני נעבור ליום שלישי, 62 שנים אחרי דגל הדיו (2011), אז פקדה את האי הונשו, הגדול באיי יפן, רעידת אדמה בעוצמה של 9.0 דרגות בסולם ריכטר. רעש האדמה הזה הוכתר כרביעי בעוצמתו בעולם מאז החלו המדידות. רעידת האדמה שהתרחשה במעמקי הים הגלי צונאמי בגובה של כ-10 מטרים במשך יותר מ-11 שעות.

באחת מתחנות הכוח הגרעיניות בפוקושימה נגרם נזק למערכות הקירור, 160,000 תושבים ברדיוס 10 ק"מ מתחנת הכוח פונו מבתיהם. כ- 15,850 בני אדם נהרגו בעקבות רעידת האדמה הזו ויותר מ-3,000 נעדרים.

הסם של עבדכם הנאמן. מקור: YNET

ביום רביעי, 127 שנים לפני רעידת האדמה ביפן (1884), התרחש אירוע ששינה את העולם מבלי היכר, ובמיוחד את החיים שלי – קוקה קולה החלו למכור את המשקה הממכר בבקבוקים. מעניין אותי אם נעשה מחקר אי פעם שבדק אם יש קשר בין תפוצת המשקה הממכר וסוכרת.

98 שנים אחר כך (1982), בישראל, שודרה הודעה שהיתה אמורה לשנות את העולם הרבה יותר מקוקה קולה! ואולי הייתה מונעת חלק מהאסון בפוקושימה! הערוץ הראשון שינה את לוח השידורים שלו בשביל הודעה מיוחדת של שר הכלכלה, יעקב מרידור, שטען שמדען שהוא עובד יחד עם מדען על פיתוח של מערכת לייצור וניצול חשמל באופן שיצמצם את צריכת החשמל ואת ההסתמכות על נפט. להמצאה היה שם מפוצץ, אבל היום אפשר פשוט לקרוא לה 'פלופ'. פשוט 'פלופ'.

שר הכלכלה דאז יעקב מרידור. מקור: ויקיפדיה.

גם כוס חלב יכולה להיות אקט פוליטי. מקור: ויקיפדיה.

ומיום רביעי נעבור ליום שבת, עשר שנים לפני הפלופ הגדול של מרידור (1972), אז התרחש בירושלים מבצע מעניין, "מבצע החלב". ארגון הפנתרים השחורים ארגן מבצע מחאה נחמד ומעניין, בו הם גנבו בקבוקי חלב שהיו מיועדים לתושבים בשכונת רחביה המבוססת וחילקו אותם לתושבי שכונת האסבסטונים העניים. בכרוזים שהוצמדו לבקבוקי החלב נכתב: "מבצע חלב לילדי שכונות העוני. ילדים אלה אינם מוצאים מידי בוקר מאחורי הדלת את החלב לו הם זקוקים. לעומת, יש כלבים וחתולים בשכונות העשירות שלהם יש חלב כל יום ובשפע.

מה אני אגיד לכם, אני הפסקתי לשתות חלב. זה עושה לי בלאגן בבטן.

ואל תשכחו לחגוג בשבת את יום הפאי! אם יש למישהו מתכון לפאי מעולה – אל תהיו קשים, שימו בתגובות!

3.12

הי לכולם!

אני משתמש במחשב נייד של LG, יש לי טלפון סלולארי חכם של SAMSUNG, בבית יש לי טלוויזיה של PILOT, DVD של SONY ועוד כל מיני שטויות ודברים נחמדים. והרבה פעמים עולה בי ההרגשה שבשביל שאני אוכל לצרוך את השטויות שלי, טלויזיה, פייסבוק, אינטרנט, לדבר עם אנשים כשאני באוטובוס - אנשים סבלו. אותם העובדים במפעלים במזרח שמייצרים לנו את כל הדברים האלה, עולים לכותרות מדי פעם בכתבה על SWEATSHOP כזה או אחר, או על עובד שהתאבד אחרי 75894 שעות עבודה בלי מנוחה. 

ועדיין, התזכורת הגדולה ביותר לניצול של העולם השלישי ושל כוח האדם במדינות נחשלות קרה היום לפני 29 שנים, בבופאל שבהודו במפעל לייצור חומרי הדברה. 42 טונות של הגז הרעיל מטיל איזוציאנט MIC (לפי השם אפשר להבין שזה משהו לא נעים...) השתחררו לאוויר והתפזרו ברחבי העיר. כחצי מיליון בני אדם נחשפו לגז הרעיל  ובשבועיים שלאחר מכן נהרגו כ-8,000 בני אדם וככל הנראה מספר דומה נהרגו מאז בשל תוצאות נלוות של החשיפה לגז. כ-150,000 בני אדם נפצעו.

עכשיו תגידו - אבל מה זה קשור לפלאפון שלי? איך זה רלוונטי לטלויזיה שלי? או במילים אחרות - איך המערב קשור לזה?! אז אתחיל במשפט פשוט - בסוף כל תאונה שאתם שומעים עליה במדינת עולם שלישי, יושב אמריקני עם מק'דונלדס. בניגוד למפעלי קרבייד (החברה שהמפעל היה בבעלותה) בארצות הברית, המפעל בהודו לא היה ערוך לתקלות ולא תוקנו בו תקנות למקרה אסון. גם הטכנולוגיה שהשתמשו בה במפעל בהודו לא הייתה בשימוש בארצות הברית משום שהיא לא נוסתה ולא נבדקה. משאבים שהיו יכולים להציל חיי אדם (בדיקות בטיחות, נוזלי קירור) לא הושקעו, בעת האסון לא דווח למשטרה ורבים נהרגו מהלחץ והפאניקה ששררו ברחובות ונרמסו למוות. 

ואם זה לא מספיק, קבלו את זה - יוניון קרבייד אמנם חויבה לשלם פיצויים למשפחות ההרוגים ולפצועים, אבל אם בוחנים מקרה אחר של החברה, בו נפגעי אזבסט בארצות הברית תבעו אותם בשל כריית אזבסט ומשווים את כספי הפיצויים שהחברה אולצה לשלם לנפגעים בארצות הברית מול הכספים שהיא נאלצה לשלם לנפגעים בהודו - הרי שהיא הייתה נאלצת לשלם לנפגעים בהודו פי יותר מ-21 ממה שהיא שילמה בפועל. כנראה שדם אמריקני סמיך יותר מדם הודי. 

נפגעי בופאל קוראים להסגיר את אנדרסון.
מי הרג יותר - אנדרסון או בן-לאדן?
מקור: ויקיפדיה.

מנכ"ל יוניון קרבייד שכיהן בזמן האסון, וורן אנדרסון, נמלט ממשפט על רצח. למרות שבקשת הסגרה הוגשה להודו בעניינו, ההסגרה לא בוצעה מעולם. ישנן טענות לפיהן ממשלת הודו לא מעוניינת להסגיר איש כזה כדי שלא להפחיד משקיעים מערביים עתידיים בארצם. עד היום רבים מתושבי המקום מרגישים שלא רק הנהלת המפעל ואנשי העסקים בגדו בהם, אלא גם ממשלת הודו משום שכספים רבים לא הגיעו אל הנפגעים עצמם. מוכר למישהו? אם מישהו מעוניין לחתום על עצומה שקוראת להסגיר את אנדרסון לרשויות ולקרוא פרטים נוספים על האירוע- לחצו כאן.

מזל טוב מגיע ליוסף (אוסיה) ולדימירוביץ' (וולפוביץ') טרומפלדור. כולנו מכירים אותו מן הסתם מהסיפור של "לא נורא, טוב למות בעד ארצנו" בתל-חי (סיפור שאני, אגב, לא מאמין למילה שלו, פרט לעובדה שהוא מת בקרב הזה). אבל הנה נקודה מעניינת על טרומפלדור, שאני לפחות לא הכרתי עד היום. טרומפלדור שירת בצבא רוסיה ושם איבד את ידו. היפנים שבו אותו בזמן מלחמת יפן-רוסיה. בשבי היפני פעל טרומפלדור רבות בקרב השבויים היהודים וארגן שם בתי מלאכה, בתי ספר, תיאטרון, השיג טליתות וספרי תורה ואף פנה ליפנים שיסייעו לו לאפות מצות בפסח. בפעולותיו בשבי זכה טרומפלדור להערכה רבה בעיני השבויים היהודים והלא יהודים, וכאשר הוא שוחרר מן השבי  - אלפי שבויים באו להיפרד ממנו, נשאו אותו על כפיים וקראו "הנה בן אדם!".

בשנת 2006 הוקמה תערוכה בעיר טאקאישי ביפן שהציגה את מחנה השבויים שהיה במקום וחדר שלם מוקדש לטרומפלדור שלנו. כנראה שגם הם מאוד העריכו את הלוחם השבוי, הבן אדם בעל היד האחת.

תמונה של טרומפלדור מתוך התערוכה ביפן. מקור: בלוג "הקול החופשי של העובדים"

אני לא יודע אם יש פה קוראים ממש צעירים, אבל אני לא רוצה שמישהו יתבלבל בין שתי הדמויות. למעלה יש תמונה של טרומפלדור, ולמטה - דמבלדור. לא להתבלבל.

אלבוס דמבלדור. נא לא להתבלבל בין השניים. מקור: ויקיפדיה. 

והנה דבר אחרון - אם אתם רואים היום מישהו חונה בחניית נכים, או אפילו חוסם את המדרכה, אתם מוזמנים להגיד לו שהוא שמוק (אלא אם הוא באמת נכה, כן?) ושהיום הוא יום הנכים הבין לאומי.