"זה אינו הסוף (של המלחמה), אין זה אפילו תחילת הסוף, אבל אולי זהו סוף ההתחלה", כך אמר וינסטון צ'רצ'יל על קרב אל-עלמיין שהחל היום לפני 71 שנים במצרים. בצד אחד, צבא חבר העמים הבריטי עם 220,000 חיילים, 1,030 טנקים, 900 תותחים ו-530 מטוסים. בצד השני מדינות הציר בפיקודו של רומל עם 108,000 חיילים, 550 טנקים, 550 תותחים וכ-400 מטוסים.
הגרמנים רצו לכבוש את כל המזרח התיכון בתנועת מלקחיים מדרום דרך צפון אפריקה ומצרים ומצפון דרך מדינות הקווקז. הבריטים הבינו שעליהם לעצור את התקדמות רומל מכיוון שאם הוא יכבוש את תעלת סואץ, הרי שצירי האספקה של הבריטים (לכיוון הודו והמזרח הרחוק, איראן ועיראק) יהיו ארוכים ופגיעים הרבה יותר, מכיוון שהם לא יוכלו להשתמש בים התיכון (עליו הם שמרו על ידי כוחות במלטה).
 |
| גנרל מונטגומרי. מקור: ויקיפדיה. |
בעקבות הכשלונות הקודמים באפריקה קיבל גנרל מונטגומרי את הפיקוד על הארמיה השמינית של חבר העמים הבריטי שהוצבה במקום והחליט לרכז מאמץ בגיזרה הצפונית ומיד החלו הכוחות הבריטים במבצע ברטראם, שנועד להונות את כוחותיו של רומל. ג'יפים עם תחפושת של טנקים נעו דרומה וטנקים עם תחפושות של משאיות אספקה נעו צפונה, כדי ליצור רושם שהתקיפה תהא מדרום ולא מצפון.
 |
| גנרל-פלדמרשל רומל. מקור: ויקיפדיה. |
רומל, מצידו, נערך גם למתקפה הבריטית. כחצי מיליון מוקשים, רובם מוקשי נ"ט, הונחו בשתי רצועות עיקריות כאשר ביניהן נוצר מבוך שנראה חסר היגיון של מוקשים כאשר עמדות הגנה קידמיות נועדו לירות על הכוחות שינסו לחצות את שדות המוקשים.
ערב תחילת הקרב צפה גנרל מונטגומרי את העתיד וחזה שהקרב עתיד להימשך כ-12 ימים כפי שאכן היה, כאשר בסופם ניצחו הכוחות הבריטים את מדינות הציר שהחלו מצידם בנסיגה ארוכה והיוזמה בצפון אפריקה עברה לידי הבריטים.
שנתיים אחר כך החל עוד קרב, כמו הקרב באל-עלמיין, גם הוא היה קטן ובלתי מורגש - קרב מפרץ לייטה. הקרב, שהיה בין הצי האמריקני ובין הצי הקיסרי היפני סביב איי הפיליפינים. בפינה אחת היפנים, עם כוח לא מורגש של נושאת מטוסים, 3 נושאות מטוסים קלות, 9 אוניות מערכה, 14 סיירות כבדות, 6 סיירות קלות, 35 משחתות וכ-300 מטוסים. מולם בפינה השנייה עמדו האמריקנים, עם כוח פיצפון של 8 נושאות מטוסים, 8 נושאות מטוסים קלות, 18 נושאות מטוסים מלוות, 12 אוניות מערכה, 24 סיירות, 141 משחתות, משחתות ליווי, צוללות ועוד וכ-1,500 מטוסים. הקרב, שנמשך כ-4 ימים הוא הקרב הימי הגדול ביותר במהלך מלחמת העולם השנייה וייתכן שגם בהיסטוריה בכלל. במהלך הקרב איבדו היפנים מעל 10,000 חיילים והפסיקו להיות כוח משמעותי באוקיינוס השקט.
ואחרי כל המלחמות, או ליתר דיוק לפני, הנה מלחמה חשובה לא פחות, ואולי אפילו יותר: רק אתמול חגגנו כולנו את החג השני של הדמוקרטיה, אבל 28 שנים לפני קרב אל-עלמיין צעדו 30,000 נשים בניו-יורק במטרה לקבל זכות הצבעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה