היום לפני 57 שנים המריאה יעל רום, טייסת דקוטה בחיל האוויר עם עוד 15 מטוסי דקוטה מבסיס תל-נוף לכיוון ים המלח, מלווה במטוסי אוראגן ומטאור. אחרי שהמטס הגיע לאזור ים המלח, פנו המטוסים מערבה, חצו את הגבול עם מצרים באזור חצבה וטסו לסיני. החל מבצע קדש.
כאשר הגיעו המטוסים מזרחית למעבר המיתלה (למעבר אל-חיטאן), צנחו ממנו חיילי גדוד 890 של חטיבת הצנחנים וביצעו את הצניחה המבצעית הראשונה בצה"ל. בראש הכוח עמד אריאל שרון שקיבל פקודה ברורה מאוד - לצנוח בצד המזרחי של המעבר, להמתין לשאר כוחות חטיבת הצנחנים ולהימנע מלחימה!
 |
| חיילי פלוגה ה' של גדוד 890 מחופרים. מקור: ויקיפדיה. |
כאשר הגיע אל שרון סא"ל רחבעם זאבי, שהיה ראש מטה פיקוד הדרום, חזר בפניו על ההוראה להימנע מלחימה. שרון מצידו ביקש להוציא סיור בשביל להבין נגד מי יש לו עסק. הסיור ה"קטן" היה בגודל של גדוד. למעשה, מה שאנחנו מכירים בתור קרב הגבורה של הצנחנים במיתלה, הוא לא יותר מאשר אריק שרון מנסה להראות למצרים למי יש גדול יותר. או כמו שראש לשכתו של הרמטכ"ל באותו זמן סיכם את הקרב: "עקוב הדמים, נאפד הגבורה אך גם חסר התכלית מכל הקרבות שהתרחשו במערכת סיני".
42 חיילי צה"ל וכ-240 חיילים מצרים נהרגו ב"סיור" הזה.
קרב אחר, מיותר לא פחות וכנראה אפילו יותר, נעשה ממש באותו יום. בשל תחילת מבצע קדש, הוטל עוצר על כפרים ערבים שהיו בסמוך לגבול הירדני. מפקד החטיבה שהייתה במקום החליט על דעת עצמו להקדים את שעת כניסת העוצר מהשעה 21:00 לשעה 17:00, אך ההודעה על כך למוכתרים הערבים נעשתה רק חצי שעה לפני כניסת העוצר - הפועלים שיצאו מוקדם יותר לעבודתם לא ידעו כלל על העוצר.
גדוד משמר הגבול שהיה במקום קיבל הוראות ברורות - כל מי שמפר את העוצר דמו בראשו. עם זה, רוב המפקדים המקומיים הפעילו שיקול דעת - איחרו את שעת העוצר, פקדו שלא לירות בכפריים שחוזרים מעבודתם בערב, אלא ללוותם לבתיהם או פשוט נתנו לפקודים שלהם לפעול על פי שיקול דעתם.
רק מפקד מחלקה אחד קיים את הפקודה שניתנה לו כלשונה. חייליו ירו בתושבי כפר קאסם ששבו לביתם מהעבודה. 43 בני אדם נרצחו, מהם 9 נשים (אחת מהן הרה) ו-17 ילדים. 13 אחרים נפצעו. בתוך הכפר נהרגו עוד 4 תושבים, עוד אדם נהרג משבץ לאחר ששמע על מות בנו.
 |
| אנדרטה בכפר קאסם לזכר הנספים. מקור: ויקיפדיה. |
שנה אחרי ה"קרבות" המיותרים האלה, הנה עוד "קרב" מוזר. במליאת הכנסת בבית פרומין בירושלים (משכנה הקודם של הכנסת, היכן שהיום נמצא בית הדין הרבני, ברחוב המלך ג'ורג'), נאם חבר הכנסת יצחק רפאל מהמפד"ל כאשר נשמע פיצוץ עז. רימון הושלך מהיציע אל עבר דוכן הנואמים. שר הדתות משה שפירא נפצע פצעים קשים. ראש הממשלה דוד בן גוריון, שרת החוץ גולדה מאיר ושר התחבורה משה כרמל נפצעו פצעים קלים.
את הרימון השליך משה דואק, צעיר שסבל מבעיות נפשיות ומקשיים. בשנת 1988 שב דואק לחיים הציבוריים כשהקים את מפלגת "תרשיש" שלא עברה את אחוז החסימה. באופן אולי קצת אירוני, האותיות של המפלגה היו "זעמ".
אחרי כל המוות והפצעים, אפשר להגיד מזל טוב לקארל ג'ראסי שחוגג היום 90 שנים. אולי השם של ג'ראסי לא מוכר לכולנו, אבל עבודתו מוכרת לכולנו, וחלק אפילו ישמחו אולי שהכנסתי אותו ביום של קרבות והרוגים - ג'ראסי הוא בין האבות הממציאים של הגלולה למניעת הריון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה