הי לכולם!
אני רוצה להתחיל את הפוסט במשהו שאותי באופן אישי מאוד מעניין. היום לפני שנתיים (2012) סגרה הבולשת האמריקאית את אתר שיתוף הקבצים MegaUpload בשל הפרת זכויות יוצרים בשווי 500 מיליון דולר.
על פניו, נשמע שזה הדבר הנכון לעשות, לא? יש אולפנים, אמנים, במאים וזמרים שעובדים קשה בשביל להוציא סרטים חדשים ושירים חדשים ומגיע להם כסף על זה, נכון? ולא יפה לגנוב למישהו את הפרנסה...
מצד שני, מחקר שנערך במכון לאסטרטגיה, טכנולוגיה וארגון במינכן, בשיתוף עם המחלקה לחדשנות וכלכלה ארגונית בבית הספר לעסקים בקופנהגן והמכון למחקר כלכלי באוניברסיטת מינכן, בחן במשך כמה שנים את ההכנסות מכירת כרטיסים לסרטים שונים. המחקר גילה כי רק אולפני הסרטים הגדולים הרוויחו מסגירת אתר שיתוף הקבצים.
אולפני הסרטים הבינוניים והקטנים רק הפסידו כספים מסגירת האתר. שוב פעם, כמו שאנחנו רואים שוב ושוב ושוב – הדגים הגדולים עושים מעל ומעבר כדי לאכול את הדגים הקטנים. כמו שאיקאה הורגת את הנגרים הוותיקים, כמו שהסופרים הורגים את המכולות השכונתיות וכמו שהטייקונים רומסים את כולנו.
 |
| הרשויות בארצות הברית פועלות לבקשת האולפנים הגדולים והעשירים. מקור: Wired. |
ומארצות הברית נעבור ללבנון, בה ביום שני, 36 שנים לפני סגירת אתר שיתוף הקבצים (1976), נכנסו אנשי אש"פ לעיירה דאמור ורצחו שם בין 200 ל-600 נוצרים, רובם לא חמושים. בשבוע שעבר, עם מותו של שרון, עלו כלפיו הרבה אצבעות מאשימות על מעורבותו בטבח בסברה ושתילא. לא נעים לומר, אבל היו מספיק אירועי טבח בלבנון שלא קשורים בכלל לישראל או לכיבוש הישראלי בלבנון בין השנים 1982-2000.
 |
| מגדל שלום בשלבי בנייה. מקור: Nrg. |
ביום שלישי, 11 שנים לפני הטבח בדאמור (1965) נחנך בתל אביב מגדל שלום מאיר, ש-34 קומותיו וגובהו, 120 מטרים, הפכו אותו מיידית לגורד השחקים הגבוה ביותר בישראל, במזרח התיכון, באסיה, באפריקה ובאוקיניה. מגדל שלום מאיר הוא היחיד בארץ שתוכנן כך שיתאים לתחנת הרכבת התחתית של תל-אביב שצפויה להיחפר בכל רגע (שימו לב שוב לתאריך חנוכת המגדל). אני לא יודע מה אתכם, אבל בעבורי מגדל שלום, או "כלבו שלום" כמו שאני רגיל לקרוא לו, הוא פיסת נוסטלגיה. כשהייתי ילד, הייתי הולך עם המשפחה שלי לפארק שעשועים שהיה למעלה ולמוזיאון השעווה. אני באמת לא חושב שאשכח אי-פעם את הדוכן של רובי האוויר, ואת המכוניות על שלט-רחוק שהיו שם (הייתה גם מן רכבת הרים קטנה כזאת, אבל אני מפחד מרכבות הרים, אז לא עליתי עליה מעולם).
מיום שלישי הרשו לי לקפוץ ישר ליום שישי, בו קרו שני דברים די קשורים האחד לשני. הראשון, 32 שנים לפני חנוכת מגדל שלום מאיר (1933), נפתח המוזיאון היהודי בברלין. היום הוא כבר במשכנו החדש, אבל אני ממליץ לכל מי שמוצא את עצמו בברלין – בקרו בו! הוא מוזיאון מעולה ומעניין – בהחלט אחד הטובים שהייתי בו בחיי.
6 שנים אחר-כך (1939) הקימה גרמניה את "הרשות המרכזית של הרייך להגירת יהודים", שנועדה לגרום לכל היהודים לעזוב את גרמניה. אם לומר את האמת, ככל שאני חושב על זה יותר, למרות שכל הזמן אומרים לנו שהלקח העיקרי של השואה הוא הצורך במדינה חזקה (למרות שלמעשה אין קשר אמיתי – המדינה הוקמה כמה שנים אחרי סיום שואת יהודי אירופה ואי אפשר להגיד שמדינת ישראל הובילה לסיום השואה), אני חושב יותר ויותר שהלקח האמיתי הוא: כשלא טוב לך, תפוס את הרגליים ותברח.
ובשבת נגיד כולנו חג שמח לדרוזים שחוגגים את חג הנביא אלח'דר, הלא הוא אליהו הנביא.
ולימי הולדת: השבוע חוגגים שר החינוך שלנו, הרב שי פירון. זוכה פרס נובל לכימיה ומתמודד לנשיאות, פרופ' דן שכטמן, הזמר ניסים גרמה ועוד אחד, שיש לי סיפור קצרצר לגביו:
עבדתי כמה חודשים בחומוסיה בירושלים. בערב שבת אחד, היינו אני, עוד עובדת, ושלושה צעירים (בני 25 +, לדעתי) שישבו ואכלו על הבר. בשלב מסויים המוזיקה שיעממה אותנו אז הלכתי למחשב להחליף אותה. שאלתי בקול ובציניות "מה נשים? אולי... שלמה יידוב?"
"כן, הוא מעולה!, אבל תשים את 'קצת אחרת' משנת 1974" אמרו.
הצצתי ונפגעתי. אלבום מעולה. אז השבוע גם שלמה יידוב חוגג. מזל טוב איש מוכשר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה