יום שני, 5 במאי 2014

6.5

נו, איך החג? נהנים? אני יודע שהיינו אמורים לעשות את המעבר בין השכול לשמחה כבר אתמול בערב, אבל מה לעשות שההיסטוריה לא תמיד מקשיבה לנו?

היום לפני 67 שנים רעדה הארץ וגעשה – הבריטים, אדוני הארץ, החליטו לפעול במלוא המרץ נגד.... נער בן 17.

כרוז שפרסם הלח"י לאחר החטיפה.
מקור: ויקיפדיה.
בבוקר אותו יום יצא אלכסנדר רובוביץ', הנער המדובר פעיל לח"י, יצא לאזור שכונת רחביה בירושלים כדי להדביק כרוזים. בפינת הרחובות אוסישקין וקק"ל, ניגש אליו אדם דובר אנגלית וחטף אותו למכונית שמיהרה להסתלק מן המקום, כך על פי עדי ראייה.

כובעו של החוטף נשאר בזירה ועל פי הכתוב בו זוהה בעל הכובע כרוי פאראן, קצין קומנדו בריטי מעוטר שהגיע לכאן כדי להילחם במחתרות. הבריטים, שהכובע הוחזר להם כהוכחה לאשמתו של פאראן, התעלמו מהדרישה לתפוס את פאראן ואף פשוט מחקו את השם בכובע. אנשי הלח"י הבינו את הרמז הדק של הבריטים והחליטו לקדם עניינים בדרכם שלהם. הבריטים לא היו צריכים יותר משלוש גופות של אנשיהם, אליהן הוצמדו פתקים עליהם נכתב השם "פאראן", כדי להבין את הרמז של הלח"י. פאראן אותר בסוריה, הוחזר למעצר במחנה אלנבי, ברח, הוחזר והועמד למשפט, שוחרר מחוסר ראיות והבריטים החזירו אותו חזרה לאנגליה.

אנשי הלח"י לא היו מרוצים מתוצאות המשפט והחליטו להוציא את פאראן להורג, אך אחיו, רקס, פתח את חבילת הנפץ שהייתה מיועדת לרוי ונהרג.

מסמכים שפורסמו 57 שנים אחרי אירוע החטיפה והרצח חשפו כי פאראן אכן הרג את רובוביץ, ולפני כן אף עינה אותו כדי שילשין על הלח"י. גופתו של רובוביץ מעולם לא נמצאה.

אגב, אם מישהו פה תוהה למה לא כתבתי היום על יום העצמאות - אני משתדל לכתוב לפי התאריך הלועזי.
אז למה אתמול כתבתי על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה? ככה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה